עובדים רבים בישראל מוצאים עצמם חשופים לתנאי רעש מזיק במקום העבודה. תופעה המוכרת בעיקר בענפי תעשייה "מסורתיים" ומאפיינת עובדים כגון מסגרים, נגרים, פחחים, חרטים, עובדי קווי ייצור, עובדי דפוס, עובדי כבאות, עובדי רכבת, עובדי תעשיות ביטחוניות, עובדים בתעשיית הטקסטיל, עובדים בתעשיית המתכת ועוד.
נוכחות עקבית ורציפה בתנאי רעש מזיק, שאיננה נעשית עם ציוד מגן מתאים (והקפדה על שימוש בו), עלולה להביא לכך שהעובד ייפתח לאורך השנים ליקוי שמיעה. לא אחת, בלתי הפיך.
פגיעה בשמיעה כתוצאה מהעבודה עלולה לגרום לירידה ביכולת השמיעה, טנטון (צפצופים בלתי פוסקים) וכן בעיות ביציבות ושיווי משקל (מה שידוע כנזק ווסטיבולרי). לא בכדי המחוקק קבע שורה של תקנות והוראות לגבי תנאי עבודה ברעש מזיק כולל בדיקות דציבלים תקופתיות, ציוד מגן, שימוש בציוד מגן, בדיקות שמיעה לעובדים ועוד.

כשאדם שהועסק במשך שנים בתנאי רעש מזיק סובל מפגיעה בשמיעה, יכול להיות שקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לנזק. כלומר, ייתכן ואותו עובד הוא נפגע עבודה הזכאי לתגמולים בשל כך מהמוסד לביטוח לאומי. במקרים שבהם המעסיק התרשל כלפי העובד בשמירה על בריאותו, ניתן גם להגיש תביעה נזיקית במקביל. במאמר קצר ננסה לסקור את עיקרי הדברים לגבי פגיעה בשמיעה בעבודה שהיא אחת מהפגיעות השכיחות ביותר בקרב עובדי תעשייה בישראל.

פגיעה בשמיעה יכולה להיגרם שלא כתוצאה מתנאי עבודה ברעש. ישנם גורמים רבים שעלולים להביא לפגיעה כאמור כגון תחלואה טבעית, שימוש בתרופות, חשיפה לרעשים מחוץ לעבודה (כמו האזנה למוסיקה בעוצמת שמע גבוהה), נסיבות גנטיות ועוד. על כן, השלב הראשון שהעובד צריך לעבור בכדי לזכות לתגמולים (מהביטוח הלאומי) או פיצויים (מהמעסיק) הוא להוכיח קשר סיבתי. במילים פשוטות, להוכיח שהנזק שנגרם לשמיעתו היה בשל תנאי העבודה או לכל הפחות שתנאי העבודה היו גורם מרכזי לכך.

חלק ב' לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 קובע שפגיעה בשמיעה היא אחת ממחלות המקצוע המוכרות על ידי חוק הביטוח הלאומי (רשימה סגורה של מחלות). סעיף 7 לתקנות מוסיף וקובע שני תנאים מצטברים שחייבים להתקיים לטובת הכרה כאמור:
1. העובד עבד ברעש של 85 דציבלים לפחות לתקופה ממושכת.
2. החשיפה העקבית לרעש היא זו שגרמה לעובד לירידה בשמיעה בתדיריות הדיבור.
חשוב להדגיש כי על מנת לסייע לעובדים להגיע אל ההכרה המיוחלת החוק קובע חזקת מחלת מקצוע. לפי תקנה 46 לתקנות, אם הפגיעה בשמיעה התגלתה בזמן העבודה או עד שנה לאחר מכן, חזקה עליה שהיא מחלת מקצוע. זאת כל אימת שהמוסד לביטוח לאומי לא מצליח להוכיח כי ההפך הוא הנכון. לאחרונה גם תוקן סעיף 844א' לחוק הביטוח הלאומי שעוסק בליקויי שמיעה וקובע תנאי סף להכרה בליקוי כמזכה את המבוטח בנכות צמיתה (תיקון הסעיף הביא לבשורה משמעותית עבור הסובלים מטנטון כתוצאה מפגיעה בעבודה).

בדומה לכל פגיעה בעבודה, גם במקרים של פגיעה בשמיעה ניתן לבחון אפשרות להגשת תביעה ישירה כנגד המעסיק. תביעה נזיקית שמבוססת על רשלנות מצד המעסיק ביצירת תנאי עבודה לא בטיחותיים לעובד. תביעות רשלנות מוגשות מכוח פקודת הנזיקין ולפי עילות שונות כגון תנאי רעש מזיקים שלא עמדו למבחני ביקורת, אי מתן ציוד מגן הולם, אי הקפדה על חבישת הציוד, אי הקפדה על קיום נהלי בטיחות, אי ביצוע בדיקות שמיעה תקופתיות לעובדים ועוד.
אם המעסיק יימצא רשלן יהיה ניתן לחייבו בתשלום פיצויים אולם הפיצוי בגין הפגיעה לא יכול להיות כפול. הזכויות שמשולמות מביטוח לאומי מתקזזות מול הפיצויים שנפסקים כנגד המעסיק.  

 

הגשת תביעה כנגד המעסיק או ביטוח לאומי טומנת בחובה סוגיות משפטיות שיש לבדוק היטב מול עורכי דין המתמחים בענף משפטי זה. גם כאשר העובד סבור ובטוח שיש בידיו את כל הנתונים המבססים את תביעתו רצוי לדעת כי תביעה בגין פגיעה בשמיעה איננה הליך פשוט כלל וכלל. הן המוסד לביטוח לאומי והן המעסיק יכולים לייחס את הפגיעה לנסיבות אחרות שאינן קשורות למקום העבודה. משקל רב ניתן אפוא במקרים אלה לרשומות רפואיות ובפרט למועדי התלונות בגין הירידה בשמיעה.