רשלנות הריון בסיכון

בדומה לכל תביעת רשלנות רפואית בהריון, גם בהליכים העוסקים ברשלנות בהריון בסיכון גבוה יש לבחון היטב את הרשומות הרפואיות הרלבנטיות. זאת על מנת להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם ליילוד ו/או לאישה כתוצאה מרשלנות רפואית בהריון. התובעים צריכים להוכיח את הרשלנות הנטענת על בסיס חוות דעת רפואית שמוגשת ביחד עם התביעה ואשר נערכת על ידי מומחה רלבנטי בתחום.

תביעות מסוג זה מבוססות על טענות שונות כגון אי ביצוע בדיקות נחוצות למרות היות ההריון בסיכון, פענוח שגוי של בדיקות שבוצעו, קצר בתקשורת בין הרופאים השונים שביצעו את מעקב ההריון (או ניהלו את הלידה), אי מתן הסברים מפורטים להורים על הסיכונים הכרוכים בהריון (והפרת חובת ההסכמה מדעת), אי הפנייה לבדיקות רלבנטיות בהתאם לנסיבות ההריון או בעקבות ממצאים שהתגלו בבדיקות אחרות וכדומה. ישנן סיטואציות שבהן עצם העובדה שההיריון היה הריון בסיכון היא חלק ממניפת השיקולים שמטים את הכף לטובת קבלת התביעה. כלומר, מכיוון שמונח על הפרק דיון משפטי בהריון בסיכון, היה מצופה מהרופאים לנקוט במשנה זהירות לאורך כל הדרך (לרבות בבדיקות שגרתיות המאפיינות גם "הריונות רגילים").

בכל תביעת רשלנות רפואית, הדיון בנושא הפיצויים מופרד מהדיון בחבות. על פי רוב, בית המשפט יעסוק בסכומי הפיצויים רק אם יימצא שהתנהלות הרופאים עלתה כדי רשלנות. הדיון בפיצויים עוסק בנזקים המוכחים שנגרמו להורים וליילוד על פי חוות דעת רפואית ומסמכים נוספים (כמו למשל חשבוניות בעבור הוצאות רפואיות, הפסדי ימי עבודה, הוצאות לטובת ניידות וכדומה). אם הנזקים שנגרמו לילד הם בלתי הפיכים, הפיצויים משקללים גם אלמנטים כמו אובדן השתכרות בשנים האבודות, קיצור תוחלת החיים, כאב וסבל ועוד.

לא אחת, הטענה המרכזית שתעמוד בלב תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון בסיכון היא שהיה צורך לבצע הפלה יזומה נוכח ממצאים חשודים לגבי פגמים ומומים (הולדה בעוולה). כעת, על בית המשפט לבדוק האם היה ניתן לאבחן את המומים המדוברים בהריון לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת נוכח נסיבות המקרה, והאם ההורים היו בוחרים לאור המידע הנ"ל להפסיק את ההריון.