חשוב לזכור כי לא כל הידבקות בזיהום מעידה בהכרח ובאופן קטגורי על קיומה של רשלנות רפואית. בין אם משום שגם אבחון מהיר לא תמיד יכול לסייע, בין אם מכיוון שלא כל זיהום בהכרח אפשר לאבחן, ובין אם משום שגם טיפול ראוי עלול שלא להניב את התוצאות המיטביות. בעניין זה יודגש כי יש להתייחס גם לזיהום עצמו. האם מדובר בזיהום נדיר, האם לפנינו זיהום מסוכן באופן מיוחד (כמו חיידק טורף), מהי הסיבה להידבקות בזיהום וכדומה.

הוכחת רשלנות רפואית בזיהומים צריכה להתבסס על מלוא יסודות עוולת הרשלנות שהינה עוולה נזיקית המוגדרת בפקודת הנזיקין, בסעיפים 35 ו-36. יסודותיה של עוולה זו הינם שלושה – רשלנות, נזק וקשר סיבתי. בכדי להוכיח את יסודות עוולת הרשלנות יש להציג חוות דעת רפואית הנכתבת על פי הרשומות הרפואיות שתיעדו את המקרה.

לא אחת, המומחה הרפואי שייבחר להליך יהיה זיהומולוג או מומחה לרפואה פנימית. כאשר הזיהום נוגע לתחום ספציפי, ייתכן והמומחה יהיה מהתחום המדובר (למשל, גסטרולוג בגין זיהום במערכת העיכול, גניקולוג בגין זיהום במהלך ניתוח קיסרי וכדומה). התאמת המומחה הרפואי לתיק קשורה לניתוח המשפטי שנעשה על ידי עורך הדין המלווה את המטופל ובני משפחתו.

כיצד המומחה הרפואי מבסס טענותיו? ובכן, בהתאם לנסיבות המקרה. לדוגמה, אם מדובר על סיטואציה של אבחון לקוי וטיפול מאוחר, המומחה יבחן את הרשומות הרפואיות, יבדוק את תלונותיו ותסמיניו של המטופל, ויקבע מהו לדידו המועד הראשון שבו היה אפשר וצריך לאבחן כי האחרון נדבק בזיהום מסוכן. המומחה ישים את האצבע על מועד האבחון בפועל, וייתן דעתו לשאלה האם פער הזמנים פגע בסיכויי ההחלמה והשפיע תוצאות ההידבקות.

במקרים בהם הזיהום אובחן במועד סביר, המומחה יבדוק האם הרופאים השכילו לספק למטופל את הטיפול הראוי, לעקוב אחריו, לבצע את ההתאמות הדרושות ולהמשיך להעניק את ההגנה הרפואית הטובה ביותר. ככל שיימצא שהטיפול בזיהום היה רשלני, קיימת לכאורה עילה להגשת תביעה.

שימו לב, גם אם המטופל נפטר מהזיהום, עילת התביעה איננה אובדת. בתי המשפט בישראל דנים לא אחת בתביעות אשר מוגשות על ידי בני משפחתו של מטופל שנפטר מזיהום. בסיטואציות אלה, יש לבחון היטב את הרשומות הרפואיות ולהצליבן עם סיבת המוות. במידה שיוכח כי המטופל נפטר מזיהום שטופל באופן רשלני, בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בהתאם.