מהן הטענות המועלות נגד רופאים אורלוגיים?

הטענות מתייחסות לאבחון שגוי, טיפול שגוי, ניקוב במהלך ציסטוסקופיה, כוויות במהלך בדיקה פלורוסקופית, אי הוצאת אבן מכליה או משלפוחית, שימוש במכשיר בלתי סטרילי, טיפול ללא קבלת הסכמה מדעת של מטופל, הפרת התחייבות לרפא וכד'.

להלן מספר דוגמאות:

העדר הסכמה כחוק לעריכת ניתוח – לקטינה בת 10 שסבלה ממחלת פיאלונפריטיס הנגרמת עקב היצרות צוואר כיס השתן בוצע בה בבית החולים ניתוח במהלכו נגרם נקב אורטר-וגינלי, בין השופכה לבין הנרתיק. עמדו בפני המנתח שני דרכי טיפול: האחד – החדרת מכשיר רסקטוסקופ דרך השופכה לשלפוחית השתן. השני – ניתוח בשיטת AV פלסטי – גישה דרך הבטן ופתיחת שלפוחית השתן. השיטה הראשונה פשוטה יותר אך סיכון גדול יותר להיווצרות נקב. ביהמ"ש דחה את עילת ההתרשלות אך קיבל את טענת היעדר הסכמה כחוק לעריכת ניתוח בקובעו :"אין לנו שום סיבה לפקפק בכך שמבחינתו שלו היו לרופא נימוקים מקצועיים שנראו יפים בעיניו לבכר בכל זאת את הניתוח הקטן, על אף הסכנה הנזכרת הכרוכה בו; אולם בנסיבות האמורות ברי לנו שהשגרה המקובלת […] במקוצע הרפואה, היא להעמיד גם את החולה, ובמקרה זה את האם, בפני הברירה, על מנת שתהיה שותפה בבחירה"[1].
ניתוח להוצאת אבן מכליה שהסתבך – עקב הניתוח נוצר דימום שלא עלה בידי הרופאים לעצרו ולא היה מנוס מכריתת הכליה. הכליות של התובע לא היו ממוקמות במקומן הרגיל אלא נמצא במצב אקטופי (מחוץ למנח הרגיל שלהן), אספקת הדם לכליות הנמצאות במצב כזה היא אנומלית ולכן הניתוח הינו קשה ומסוכן. על המנתח חלה חובה להכין עצמו לקראת ניתוח לא שגרתי שכזה תוך צפייה לאפשרות של דימום קשה. כן חלה עליו חובה לערוך עם צוותו דיון מקצועי ובין היתר ליידע את החולה על מצב כליותיו האקטופיות ושהגישה אליהן היא שונה. אי ביצוע פעולות אלו מובילות לאחריות ברשלנות[2].
הבטחה של רופא היא כהבטחה חוזית – גניקולוג הפנה חולה שלו שסבלה ממסעף בשופכה (urethral diverticulum) לאורולוג, אשר המליץ על התערבות ניתוחית. למרות שהחולה ובעלה דחו את המלצת הניתוח האורלוג הבטיח שהניתוח פשוט ללא סיבוכים וייתכנו הפרעות זמניות לא נוחות בעת קיום יחסי מין עם בעלה. החולה הסכימה לבסוף להינתח אלא שלאחריו חלו סיבוכים והתפתח נקב בפתח הנרתיק. הניתוחים הבאים שנעשו בה בניסיון לתקן את הנקב נכשלו. החולה איבדה שליטה על הוצאת השתן. ביהמ"ש קבע כי הבטחת האורלוג דינה כדין התחייבות חוזית, אשר יש בה הרחבה של תחום האחריות, עד כדי חיוב הרופא בתוצאות הטיפול, אפילו לא נמצאה רשלנות בטיפול זה[3].

[1] ת"א (חי') 838/64 שטיינר ואח' נ' בר-חי ואח', פ"מ נ 300; ע"א 81/66 בר-חי ואח' נ' שטיינר ואח', פ"ד כ(3) 230; ד"נ 25/66 בר-חי ואח' נ' שטיינר ואח', פ"ד כ(4) 327.

[2] ע"א (ת"א) 1116/92ברטין נ' פישלביץ ואח'; Delahaut v. Finton; א. כרמי, רפואה ומשפט (1971) 330;

[3] Scarzella v. Saxon, 436 A. 2d 358 (D.C. C.A.' 1981)