פגיעה באוטונומיה היא ראש נזק שמופיע לא אחת בתביעות רשלנות רפואית. זהו ראש נזק "עצמאי" שעוסק במקרים בהם הרופאים לא מסרו למטופל את מלוא המידע הרלבנטי לפני מתן טיפול. כלומר, ביצעו (או לא ביצעו) במטופל הליך רפואי תוך פגיעה באוטונומיה שלו על גופו. הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה לא נפסק בשל הנזק שנגרם בעקבות ההליך הרפואי ובמהותו הוא עוסק בהפרת החובה מבחינת אי מסירת מידע ואי קבלת הסכמה על פיו.
יפים לכך דברי כב' השופט אור: "אם אנו מקבלים ברצינות כי לחולה זכות לבחור אם יקבל טיפול רפואי ואיזה טיפול יינתן לו, עלינו לקבוע כי יש 'מחיר' לעצם הפגיעה בכבודו, אשר מתבטאת בביצוע טיפול רפואי בגופו בלי שניתנה לכך הסכמה מדעת על-ידיו".
ההלכה הפסוקה שהולידה פיצוי בשל "פגיעה באוטונומיה" כראש נזק נפרד ניתנה לראשונה בשנת 1999 בע"א 2781/93 (הלכת דעקה). במקרה זה בית המשפט נדרש לבחון האם אישה שנגרם לה נזק רפואי תהיה זכאית לפיצויים למרות שהטיפול לא היה רשלני אלא רק ניתן ללא מסירת מידע. הפיצוי בסך כ-15,000 שקלים נפסק למעשה בשל הפגיעה ברגשות המטופלת, בכבודה ובגלל שלילת חופש הבחירה ממנה. יפים לכך דברי כב' השופט אור: "אם אנו מקבלים ברצינות כי לחולה זכות לבחור אם יקבל טיפול רפואי ואיזה טיפול יינתן לו, עלינו לקבוע כי יש 'מחיר' לעצם הפגיעה בכבודו, אשר מתבטאת בביצוע טיפול רפואי בגופו בלי שניתנה לכך הסכמה מדעת על-ידיו".
מאז ובעשר השנים שלאחר מכן הפיצויים בגין פגיעה באוטונומיה הועמדו על סכומים נמוכים יחסית ובמרבית המקרים לא נפסקו מעל 35,000 שקלים. עם השנים ולאור השתרשות הפסיקה בתחום, הרף הורם באופן משמעותי. עד כדי כך שבמקרים בולטים של פגיעה באוטונומיה סכומי הפיצויים עומדים כבר על 150,000-200,000 שקלים ויותר.
הקשר לנזק שנגרם
כאמור, פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה אינם נפסקים ביחס ישיר לנזק אלא בשל אי מסירת מידע. לעניין הנזק יש עם זאת השפעה על היקף הפיצוי שייפסק. אם הרופא לא מסר לחולה מידע וכתוצאה מהטיפול נגרם לאחרון נזק רפואי (כלומר, קיים קשר סיבתי בין אי מסירת המידע לבין הנזק שנגרם) אזי הפיצוי בגין הפגיעה באוטונומיה יהיה גדול יותר מפיצוי שהיה נפסק לולא הוכח קשר סיבתי לנזק כלשהו. נכון להיום בתי המשפט פוסקים את הפיצוי ביחס ישיר להפרה הקונקרטית המדוברת והנסיבות שמאחוריה. ככל שהמידע שלא נמסר היה חשוב יותר כך הפיצוי גדל (ולהפך).
דוגמאות
100,000 שקלים פיצויים ליולדת – בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בע"א 8126/07 נפסקו ליולדת פיצויים בסך כ-100,000 שקלים בגין מתן פיטוצין (לזירוז לידה) מבלי לציין סיכון (שהתממש) להיווצרות קרע ברחם. הפיצויים נפסקו לטובתה של האישה למרות שלא הוכח שהקרע ברחם היה נמנע לו היא הייתה מקבלת את מלוא המידע במועד.
250,000 שקלים פיצויים בגין רשלנות במעקב הריון – בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בשנת 2011 בע"א 9936/07 נפסקו פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 250,000 שקלים. מדובר על תביעה בגין אי אבחון תסמונת דאון בהריון. ההורים טענו שהרופא שעקב אחרי ההיריון היה צריך להפנות אותם לייעוץ גנטי בגין ממצא בבדיקת אולטרסאונד. עם זאת, בית המשפט קבע שגם אם ההורים היו מופנים לייעוץ גנטי לא בטוח כלל שהם היו ממשיכים משם לדיקור מי שפיר שהיה יכול לזהות את התסמונת. כלומר, נשלל הקשר הסיבתי בין אי הפנייה לייעוץ גנטי לבין התוצאה (המשך הריון למרות תסמונת דאון). חרף העדר קשר סיבתי בית המשפט פסק פיצויים משמעותיים נוכח הפגיעה באוטונומיה.
150,000 שקלים בגין אירוע מוחי בצנתור – בית המשפט העליון פסק בע"א 9636/10 פיצויים בסך 150,000 שקלים לאדם שהפך לנכה בעקבות אירוע מוחי במהלך צנתור לבבי. הפיצויים נפסקו משום שהמטופל הסכים לעבור את הצנתור אך לא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בכך לרבות הסיכון ללקות באירוע מוחי.
250,000 שקלים פיצויים בגין רשלנות במעקב הריון – בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון בשנת 2011 בע"א 9936/07 נפסקו פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה על סך של 250,000 שקלים. מדובר על תביעה בגין אי אבחון תסמונת דאון בהריון. ההורים טענו שהרופא שעקב אחרי ההיריון היה צריך להפנות אותם לייעוץ גנטי בגין ממצא בבדיקת אולטרסאונד. עם זאת, בית המשפט קבע שגם אם ההורים היו מופנים לייעוץ גנטי לא בטוח כלל שהם היו ממשיכים משם לדיקור מי שפיר שהיה יכול לזהות את התסמונת. כלומר, נשלל הקשר הסיבתי בין אי הפנייה לייעוץ גנטי לבין התוצאה (המשך הריון למרות תסמונת דאון). חרף העדר קשר סיבתי בית המשפט פסק פיצויים משמעותיים נוכח הפגיעה באוטונומיה.
150,000 שקלים בגין אירוע מוחי בצנתור – בית המשפט העליון פסק בע"א 9636/10 פיצויים בסך 150,000 שקלים לאדם שהפך לנכה בעקבות אירוע מוחי במהלך צנתור לבבי. הפיצויים נפסקו משום שהמטופל הסכים לעבור את הצנתור אך לא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בכך לרבות הסיכון ללקות באירוע מוחי.
