דיקור מי שפיר היא בדיקת הריון שמטרתה לאבחן מומים בעובר כמו מחלות גנטיות והפרעות כרומוזומליות. היא ידועה בין השאר בתור היותה אחת הבדיקות האמינות ביותר לאבחון תסמונת דאון. לפי נתוני משרד הבריאות זוהי בדיקה המבוצעת כ-100 פעמים בממוצע ביום. זאת למרות שהיא איננה בדיקת חובה בהריון והיא לא מצויה בסל הבריאות. ההפניה לביצועה מבוססת פרמטרים מקדימים שונים (כמו יולדת מעל גיל 35) או ממצאים שמתגלים בבדיקות אחרות. למשל, סיכון מוגבר לתסמונת דאון לפי תוצאות שקיפות עורפית. לא אחת נשים בוחרות לעבור את הבדיקה מסיבותיהן האישיות ומתוך רצון לשלול ככל הניתן סיכונים מולדים.
מהי רשלנות רפואית בדיקור מי שפיר?
בדומה לכל בדיקה במעקב הריון, גם בדיקור מי שפיר תיתכן רשלנות רפואית. רשלנות זו יכולה לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים כמו לדוגמה:
• אי אבחון מומים בדיקור מי שפיר למרות סימנים שהיו אמורים להתגלות בפענוח הבדיקה.
• אי הפניה לדיקור מי שפיר חרף "סימנים חשודים" בבדיקות הריון אחרות.
• ביצוע רשלני של הבדיקה עצמה וגרימת נזק לאישה או לעובר במהלכה.
• אי המלצה על הפניה לבדיקה שהייתה יכולה להוביל להפניה לדיקור מי שפיר.
• עריכת דיקור מי שפיר ללא קבלת הסכמה מדעת.
• ועוד.
• אי אבחון מומים בדיקור מי שפיר למרות סימנים שהיו אמורים להתגלות בפענוח הבדיקה.
• אי הפניה לדיקור מי שפיר חרף "סימנים חשודים" בבדיקות הריון אחרות.
• ביצוע רשלני של הבדיקה עצמה וגרימת נזק לאישה או לעובר במהלכה.
• אי המלצה על הפניה לבדיקה שהייתה יכולה להוביל להפניה לדיקור מי שפיר.
• עריכת דיקור מי שפיר ללא קבלת הסכמה מדעת.
• ועוד.
הוכחת רשלנות רפואית בדיקור מי שפיר
תביעת רשלנות רפואית בהריון אשר מבוססת על דיקור מי שפיר צריכה לעמוד בשלושת היסודות הידועים של עוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. קרי, יש להוכיח את הרשלנות הרפואית המיוחסת לבדיקה ואת הקשר לנזק שנגרם. על מנת לעמוד בנטל זה התובעים צריכים להגיש את החומר הרפואי המלא לגבי מעקב ההריון למומחה רפואי. מומחה אשר יבחן את הדברים ויכתוב חוות דעת מקצועית המעגנת את טענותיהם של ההורים מבחינה רפואית. במקביל, עורך דין צריך לבדוק את השתלשלות האירועים ולהעמיד את נסיבות המקרה ביחס לחוק והפסיקה.
שימו לב כי רשלנות רפואית בדיקור מי שפיר תלויה באופן שבו ההורים היו מגיבים לממצאים. האם הם היו מפסיקים את ההריון או שמא הם היו ממשיכים בו חרף הסיכונים. למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביוני 2013 נדחתה תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון באי הפניה לדיקור מי שפיר בין השאר לאחר שהוכח שהאישה הייתה מתנגדת להפלה כך או כך (ע"א 8426/10).
שימו לב כי רשלנות רפואית בדיקור מי שפיר תלויה באופן שבו ההורים היו מגיבים לממצאים. האם הם היו מפסיקים את ההריון או שמא הם היו ממשיכים בו חרף הסיכונים. למשל, בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביוני 2013 נדחתה תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון באי הפניה לדיקור מי שפיר בין השאר לאחר שהוכח שהאישה הייתה מתנגדת להפלה כך או כך (ע"א 8426/10).
פיצויים בגין רשלנות רפואית בהריון ובדיקור מי שפיר
פיצויים בגין רשלנות בדיקור מי שפיר מבוססים על הנזק שנגרם ליילוד בגין אי אבחון תסמונת גנטית או מחלה מולדת שהיו יכולות לכאורה להביא להפסקת ההריון. במקרים אלה, הילד והוריו טוענים למעשה כי לידתו של הילד הסובל ממומים היא "הולדה בעוולה".
ככל שתוכח רשלנות רפואית בהריון הפיצויים שייפסקו בהליך יכולים להיות גבוהים במיוחד ואף להגיע לכדי מיליוני שקלים. זאת מכיוון שמטרתם לפצות את הילד והוריו בגין הוצאות רפואיות, עזרה צד ג', הוצאות ניידות, אובדן השתכרות, כאב וסבל ועוד. יודגש כי לפי הפסיקה העדכנית לגבי "הולדה בעוולה" תקופת ההתיישנות (בת שבע שנים) מתחילה לרוץ ממועד הלידה שכן זוהי תביעת ההורים ולא תביעתו של הילד עצמו.
ככל שתוכח רשלנות רפואית בהריון הפיצויים שייפסקו בהליך יכולים להיות גבוהים במיוחד ואף להגיע לכדי מיליוני שקלים. זאת מכיוון שמטרתם לפצות את הילד והוריו בגין הוצאות רפואיות, עזרה צד ג', הוצאות ניידות, אובדן השתכרות, כאב וסבל ועוד. יודגש כי לפי הפסיקה העדכנית לגבי "הולדה בעוולה" תקופת ההתיישנות (בת שבע שנים) מתחילה לרוץ ממועד הלידה שכן זוהי תביעת ההורים ולא תביעתו של הילד עצמו.
דוגמה לפסק דין
250,000 שקלים בגין אי הפנייה לדיקור מי שפיר ולידת ילד הסובל מתסמונת דאון – פסק דין שניתן על ידי בית המשפט העליון בפברואר 2011 (ע"א 9936/077) עסק במקרה של אי הפניה לייעוץ גנטי שהיה יכול להוביל לבדיקת דיקור מי שפיר ואבחון תסמונת דאון. במקרה זה הוכח כי ההורים לא הופנו לדיקור מי שפיר או ייעוץ גנטי למרות ממצא חשוד שהתגלה באחד העוברים (לידת שלישייה) בסקירת מערכות. בית המשפט העליון קבע כי מדובר ברשלנות רפואית והעמיד את סכום הפיצוי על סך של 250,000 שקלים. יצוין כי זהו סכום נמוך יחסית והסיבה לכך נעוצה בעובדה שבהריונות קודמים בני הזוג נמנעו מדיקור מי שפיר בשל חשש מהבדיקה. כמו כן, גם בהריון נשוא התובענה ההורים נמנעו מהליך חודרני של דילול עוברים דבר שהעיד על כך שייתכן והם היו "מוותרים" על דיקור מי שפיר גם אם היו מקבלים המלצה בעניין.
