תאונות בגני שעשועים, כיצד נגיש תביעה?

ילדים והוריהם מבלים חלק ניכר משעות אחר הצהריים בגני שעשועים ומגרשי משחקים. אלו מקומות מהנים היוצרים מפגשים חברתיים ומהווים גורם חשוב בהתפתחות הפיזית והמוטורית של הילדים. אולם, לצערנו, פעמים לא מעטות מתרחשות תאונות בפארקים וגני שעשועים.

אירועים אלה יכולים קלים ולהישכח אחר שעה קלה, אך מנגד ישנן תאונות המסבות נזקים לא פשוטים. לעתים עד כדי נכויות חמורות ואפילו מוות. רק לאחרונה דווח בתקשורת על נער בן 17 בכרמיאל שנהרג במהלך משחק בגן שעשועים לאחר שנפל ממתקן ונפצע בראשו (ספטמבר 2016).

רשויות מקומיות מתרשלות לא אחת במילוי חובתן לציבור ומסכנות אותו בכך. בין אם בגין אי הקפדה על עמידה בתקנים (רבים מגני שעשועים בישראל אינם עומדים בתקן המחייב של מכון התקנים, תקן 1498), בין אם בשל אי טיפול במפגעים ובין אם בשל סיבות אחרות. ואכן, כאשר ילד (או מבוגר) נפגע בגן שעשועים, קיימת לרוב עילה להגשת תביעה נזיקית.

תביעות בגין תאונות בגני שעשועים מוגשות מכוח עוולת הרשלנות המעוגנת בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968. זו עוולה הקובעת חבות בנזיקין כלפי מי שהתרשלותו גרמה לנזק. הרציונל המשפטי שמבסס את חובת הזהירות של הרשות המקומית כלפי מבקרים בגני השעשועים שבשטחה מצוי באחריות בעל מקרקעין בנזיקין. קרי, היות שגן השעשועים הציבורי הוכשר על ידי העירייה, והיות שהוא נמצא במקרקעין אשר באחריותה, חלה על הרשות המקומית חובה לדאוג לבטיחותם של המבקרים בו.

בכל מקרה שילד נפגע או נפצע במהלך משחק בגן שעשועים ניתן לבדוק שמא התרשלות הביאה לתאונה. מגוון רחב של ליקויים יכולים להיחשב כרשלנות עירייה בגן שעשועים כמו לדוגמה משטח בלימה קשיח שאיננו עשוי מגומי, חצץ דק או חול, שלבי סולם צפופים מדי, מחסור במעקה או מחסום, היעדר שילוט מנחה, מסמרים בולטים, שרשראות חלודות, בורות ועוד. חשוב עם זאת להדגיש שאחריותה של הרשות המקומית היא איננה אחריות מוחלטת. בתי המשפט מכירים במגבלות המובנים של הרשות לדעת על כל מפגע ומפגע בתחומה. מושכלות ראשונים הן שהעירייה לא מסוגלת מבחינה תקציבית למקם את עובדיה בכל גן שעשועים, בכל מתקן ובכל רגע נתון. מידת אחריותה של הרשות נמדדת במבחן הסבירות. אולם באותה נשימה יש לציין שבתי המשפט אינם מקלים עם רשויות מקומיות במקרים של פציעות ילדים בגן שעשועים. ההפך הוא הנכון. המגמה הרווחת היא שיש להרחיב את אחריות הרשויות כלפי אזרחים שבשטחן וזאת כחלק מתפיסה כללית לפיה יש להגן על החלש מפני החזק.

אחריות הפיקוח על הילדים בזמן המשחק והשהייה בגן השעשועים מוטלת על ההורים. החוק מצפה מהם לבדוק ולוודא שגני המשחקים שהם נוהגים לבלות בהם עם הילדים הם אכן בטוחים. מעבר לכך ישנה ציפייה מההורים לדווח לגורמים המתאימים על מתקנים העושים רושם מסוכן. כל אלו נלקחים בחשבון במקרי פציעה לצד היבטים נוספים כמו תנאי שטח הגן, אופי הסיכון, גילו של הילד ואפילו ההוצאות שידרשו מההורים עבור מניעת סיכון.

אם יוכח שההורים התרשלו בשמירה על ילדיהם ייתכן ויוטל עליהם "אשם תורם". כלומר, בית המשפט יקבע שהרשות המקומית חייבת בפיצויי אך שלהורים יש חלק מסוים באחריות שיש להפחית מהסכום (10%, 20%, 30% וכו'). לגבי אחריותו של הילד לנזקו הדברים שונים. שלא כמו בגיר, בתי המשפט אינם נוטים בדרך כלל להטיל אשם תורם על קטינים. נקודה זו נבחנת בהתאם לפרמטרים שהמרכזי ביניהם הוא גילו של הילד. בעוד שלנער בן 16-17 ניתן לייחס לעתים "רשלנות תורמת", קשה למצוא מקרים בפסיקה שרשלנות כזו הוטלה על ילדים בגילאים קטנים יותר.

כמו כל תאונה בשטח ציבורי, גם בתאונה בגן שעשועים יש לאסוף כמה שיותר ראיות ועדויות למקרה. החל מצילום המקום המסוכן, כולל המפגע הספציפי ומכמה זוויות. יש לצלם את הפציעה של הילד ולנסות לקחת פרטים של עוברי אורח שהיו עדים למקרה. גם בני משפחה יכולים להיות עדים בבית המשפט אך ברור שעדותם של עדים "אובייקטיבים" הינה בעלת משקל רב יותר.
כמו כן, יש להביא את הילד לטיפול רפואי בהקדם, לפרט לרופא על נסיבות הפציעה ולשמור את המסמכים הרפואיים. ככל שנדרשו הוצאות כגון החסר ימי עבודה, מוניות, תרופות, טיפולים וכו', אין לאבד את הקבלות. במקביל לכל אלה כדאי לפנות בהקדם לקבלת ייעוץ משפטי. עורך דין המתמחה בתחום הנזיקין יוכל להנחות את ההורים והילד כיצד לנקוט מול העירייה, הרופאים ו/או כל גורם רלבנטי אחר. חשוב לדווח על המפגע והתאונה לעירייה או לבעל המתקן בהקדם. במידה שהמפגע תוקן במהירה, אל חשש. ייתכן שתהיה זו דווקא עדות לכך שהמצב הקודם היה מסוכן והתיקון מעיד על הכרה.

ככל שהילד לומד במערכת החינוך הציבורית ישנה אפשרות להגיש תביעה על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות לתלמידים. פוליסה שכל תלמידי ישראל מבוטחים בה ואשר מעניקה פיצוי אוטומטי ללא צורך בהוכחת סוגיית האשם (קראו כאן פוליסות תאונות אישיות).